החלטה בתיק בש"א 152649/08

1.         המבקש - הנתבע הגיש בקשה לסילוק על הסף "וזאת, בעיקר, מאחר וכבר נפסק - בהליך שבו נטלו חלק גם התובעים (להלן: "ברהמס) - כי אותם כספים [ההמחאה לטובת סולכור] שבגינם הוגשה התביעה, נחשבים כמי שנמסרו לסולכור, באמצעות בא-כוחה עו"ד נעים [סולכור ועו"ד נעים: הם הצדדים השלישיים שכנגדם הוגשה הודעה צד שלישי מטעם הבנק; וכך נכנה אותם להלן, בבקשה זו]".

2.         תמצית טענות הבקשה:

א)         בכתב התביעה נטען, כי הבנק עוול כלפי התובעים בשל כך שההמחאה שמשכו ברהמס לטובת סולכור, נפרעה ע"י הבנק לחשבון הנאמנות שפתח עו"ד נעים עבור סולכור, ולא ישירות לחשבון סולכור כפי שלדעת התובעים הבנק היה צריך לעשות כן.

ב)         המבקשים טוענים, כי כב' ראש ההוצל"פ אשר קבעה בהחלטתה בטענת "פרעתי", כי מסירת ההמחאה לידי ב"כ של סולכור, עו"ד נעים, נחשבת כתשלום לסולכור, על כן ניתן לראות את כספי ההמחאה כמי ששולמו במישרין לסולכור.

ג)          בין סולכור לבין ברהמס התנהלו הליכים משפטיים אשר בהם זכתה סולכור בפסק דין בביהמ"ש המחוזי בת"א מיום 18/6/00, לפיה, ברהמס חויבה לשלם לה סכום כולל של 100,000 $.

ד)         ביום 21/6/00 ברהמס מסרו לידי בא כוח סולכור, דאז , עו"ד נעים, המחאה  על סך 1,026,097 ש"ח בהתאם לחיובם בפסק הדין.

עו"ד נעים הפקיד אתה שיק בחשבון נאמנות לטובת סולכור, ומנגד טענה סולכור, שמועלם לא קיבלה את הכספים.

ה)         בד בבד, הוגשו ערעורים על פסק הדין וביום 11/2/04 ניתן פסק דין בערעור לפיו חויבה סולכור לשלם לברהמס סך של 300,000 ש"ח וכן להשיב סכומים שקיבלה מברהמס.

ו)          ביום 29/8/04 הגישו ברהמס את פסק הדין בערעור לביצוע בלשכת ההוצל"פ במסגרתו תבעו את סולכור להחזר השיק ששולם על ידם סך של 1,026,907 ש"ח.

ז)          ביום 13/4/07 ניתנה החלטת ראש ההוצל"פ ובה נדחתה טענת סולכור, כי לא קיבלה לידה כספים מאת ברהמס (החלטת כב' ראש ההוצל"פ, סעיף 39).

ח)         המבקש טוען, כי מאחר שכב' ראש ההוצל"פ קבעה, כי את כספי ההמחאה יש לראות ככספים שהועברו אל סולכור, גם אם מסירתם נעשתה לידי ב"כ של סולכור, אזי המשיבים אינם יכולים להישמע בטענה כי כספי ההמחאה לא הגיעו לסולכור, ועל כן יש לסלק את התביעה כנגד הבנק.

3.         תמצית טענות המשיבים 1 - 4:

א)         המשיבים טענו, כי אין מחלוקת על כך שההמחאה נפרעה שלא כדין ע"י המבקש, דהיינו בנק הפועלים, לידיהם של המשיבים  6 ו- 7 .

ב)         בקביעתה של ראש ההוצל"פ נקבע כי: החייבת מודה כי בא כוחה קיבל את הכספים עבורה וכי המחלוקת המתבררת בביהמ"ש אינה לענין עצם התשלום על ידי הזוכים,  כי אם המחלוקת היא במישור היחסים בין החייבת לבא כוחה.

ג)          ראש ההוצל"פ בהחלטתה קבעה כי יש לראות את מסירת ההמחאה ופירעונה לב"כ סולכור כתשלום שבצעו המשיבים לסולכור. 

ד)         המשיבים טוענים כי פירעון התשלום על ידי  בא כוחם של סולכור, עו"ד נעים, אינו מייתר את תביעת המשיבים כנגד המבקש מאחר והמבקש התרשל ופרע את סכום ההמחאה לידי בא כוחה של סולכור וכי כספי ההמחאה  בפועל לא הגיעו לידי סולכור, ועילות התביעה נגדו הן שונות.

ה)         בנוסף, מבחינת המשיבים הן סולכור והן המבקש אחראים להשבת סכום ההמחאה לידי המשיבים. סולכור אחראית מכוח פסק הדין אשר קבע כי הינה אחראית להשבת ההמחאה; והמבקש אחראי להשבת ההמחאה למשיבים, בשל מעשיו ומחדליו כאשר פרע את סכום ההמחאה לידי עו"ד נעים ולא לידי הנפרע הנקוב בהמחאה, דהיינו סולכור.

ו)          המשיבה 8 ציינה, כי בהיותה צד ג' להליכים, אין לה התנגדות כמובן לסילוק התביעה על הסף, אך המשיבה 8 (סולכור) הגישה תביעה נגד הבנק בביהמ"ש המחוזי במסגרת ת.א. 1793/04 בשל רשלנות הבנק ועל כן,  אין בתגובתה התייחסות בין היתר לגופו של עניין, לטענות שנטענו ע"י סולכור כנגד הבנק ו/או עו"ד נעים.

ז)          המשיבים 6 - 7 לא הגיבו לבקשה.